החלטה בתיק ת"א 41343-08-10

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לשני כלי רכב כתוצאה מתאונת דרכים.

התובעת טוענת כי בעת שהנהג ברכב הנתבעת לא שמר מרחק מרכבה, הוא פגע בו מאחור וגרם לו לנזקים.

הנתבעת טוענת כי ביום האירוע נסע הנהג ברכבה בדרכו כדין. לפתע התפרץ רכב התובעת לכביש מהיר תוך קיפוח זכות הקדימה של רכב הנתבעת. רכב התובעת חתך את נתיב נסיעתו של רכב הנתבעת, קיצר את מרחק הבלימה שלו וגרם בכך לתאונה.

ביחד עם כתב ההגנה הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד נגד התובעת והנהגת ברכבה.

בדיון שמעתי את עדויותיהם של הנהגים בשני כלי הרכב המעורבים. כן שמעתי את עדותו של עד ניטראלי - נהג ברכב אחר שחזה בתאונה. בדיון הציגה הנתבעת תמונות של מקום האירוע.  הנהגים המעורבים והעד הנוסף הדגימו את אירוע התאונה באמצעות כלי רכב דמה. בתום הדיון סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות שהוצג לפני, שמעתי את העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים, החלטתי לחלק את האחריות להתרחשות אירוע התאונה בין שני הנהגים המעורבים בה, ולהטיל את מירב האחריות על הנהגת ברכב התובעת ( הנתבעת שכנגד 2).

אין מחלוקת בין הצדדים, כי בנתיב נסיעתה של הנהגת ברכב התובעת היה תמרור "תן זכות קדימה". בעדותה הודתה הנהגת כי  עובר לתאונה היא ראתה את רכב הנתבעת בנסיעה. למרות זאת היא נכנסה לצומת ופנתה שמאלה.  מעדותה עולה בבירור כי היא העריכה באופן שגוי את המרחק בו היה רכב הנתבעת ביחס אליה. מיד בסמוך לאחר פנייתה שמאלה ארעה התאונה. עוד עלה מדבריה  כי אירוע התאונה התרחש במרכז הכביש ולא בנתיב ההשתלבות המצוי בצד שמאל. בנוסף התברר מעדותה כי ייתכן ובמהלך ביצוע הפנייה, היא הייתה עסוקה בשיחה עם אחד מנכדיה שהיה עמה ברכב.

די היה בעדותה של הנהגת ברכב התובעת כדי ללמוד על אחריותה לאירוע התאונה.

 עדותו של העד הניטראלי תמכה  גם היא במסקנתי בדבר אחריותה  של התובעת לאירוע התאונה.  מעדותו עולה בבירור כי הנהגת ברכב התובעת לא נתנה לנהג ברכב הנתבעת זכות קדימה כפי שהייתה צריכה וכי היא ביצעה פנייה שמאלה בחוסר זהירות לעבר מרכז הכביש.

על אף אחריותה הברורה של הנהגת ברכב התובעת להתרחשות התאונה, לא מצאתי לנכון לפטור את נהג הנתבעת מאחריות להתרחשותה. נהג הנתבעת הודה בעדותו לפניי כי הוא ראה את רכב התובעת לפני שזה פנה שמאלה בצומת ונכנס לנתיב נסיעתו. לדבריו הוא חשב שהנהגת ברכב התובעת תעצור. בנסיבות אלה היה עליו להיות ערוך לאפשרות שזו תיכנס לצומת, כפי שקרה. שהרי כידוע זכות קדימה בצומת אינה זכות מוחלטת אלא זכות יחסית, ועל נהג המתקרב לצומת חלה החובה להתאים את מהירות נסיעתו ולוודא כי הוא יכול לעשות זאת בבטחה וללא הפרעה. (ראה בעניין זה ע"א 586/84 גדעון מקלף נ' שרה זילברברג, פ"ד מג(1)137, 144 ; ע"א  553/73 שלמה אליהו נ' סלם חנחן, ואש, פ"מ כט(2) 341, 342 וכן תקנה 65 לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 )

מעדות נהג הנתבעת התרשמתי כי בהתקרבו לצומת הוא לא האט את מהירות נסיעתו, כמתחייב. לכל אורך עדותו הוא לא הזכיר עניין זה  מיוזמתו, אלא רק לאחר שנשאל על כך במישרין על ידי ב"כ התובעת, במהלך חקירתו הנגדית. יש לציין כי בטופס ההודעה נהג הנתבעת לא ציין כי הוא האט את מהירות נסיעתו.

זאת ועוד, התרשמתי כי העד נסע במהירות גבוהה שאינה מתאימה לתנאי הדרך. אמנם העד אמר כי נסע במהירות של 70- 80 קמ"ש במקום בו מותרת נסיעה במהירות של 80 קמ"ש, כך לדבריו ( עמ' 2 ש' 2-5). אולם מנגד העידה נהגת התובעת כי נהג הנתבעת "נסע כמו מטורף", כך בלשונה (עמ' 8 שורה 6 וכן ראה ש' 20). מעדותה עולה כי רכב התובעת הסתובב על מקומו מספר פעמים (עמ' 8 ש' 21-22).
העד הניטראלי אף הוא העיד על מהירות נסיעתו הגבוהה של נהג הנתבעת (ראה עמ' 5 ש' 22-23 וכן ראה עמ' 6 ש' 15-16).

גם תמונות הנזק של רכב התובעת, אשר כתוצאה מהאירוע נגרם לו אובדן מוחלט, מלמדות על מהירות נסיעתו הגבוהה של רכב הנתבעת. 

 מכל  האמור לעיל, שוכנעתי כי לנהג ברכב הנתבעת יש אחריות ישירה להתרחשות האירוע. אם נהג הנתבעת היה מאט את מהירות נסיעתו, עת שהתקרב לצומת, במיוחד לאחר שראה את רכב התובעת קודם לכן, שאז יש להניח שאירוע התאונה היה נמנע או לפחות נזקי התאונה היו מצטמצמים משמעותית.

עם זאת כאמור לעיל, אני סבור כי האחריות להתרחשות התאונה חלה ברובה על הנהגת ברכב התובעת, אשר כאמור לא נתנה לנהג ברכב הנתבעת זכות קדימה ונכנסה לצומת בחוסר זהירות.

לאחר ששקלתי את מכלול הדברים אני קובע כי הנהגת ברכב התובעת אחראית לאירוע בשיעור של 80% והנהג ברכב הנתבעת בשיעור של 20%. לאור חלוקה זו זכאי כל צד לתשלום חלק יחסי מנזקיו.

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי אם בית המשפט יקבע שיש להטיל אשם תורם על נהג הנתבעת, הרי שאין אשם זה מקים עילת תביעה עצמאית. לדבריו מדובר בטענת מגן ולא טענת חרב. לתמיכה בדבריו הפנה ב"כ הנתבעת לפסק דינה של כב' השופטת אברהמי בת.א. (תל אביב) 56522/04 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' שלו ברוך ואח'.(פורסם בנבו, 14/04/2005)

עיינתי בפסק הדין האמור ואיני מקבל טענה זו.